Maimonides Mishneh Torah English Pdf

19.10.2019/ Comments off

fullpacwei.netlify.com › ∎∎∎ Maimonides Mishneh Torah English Pdf ∎∎∎

This document is widely considered the most splendid of the extant manuscripts of the Mishneh Torah. Of this work proofread by Maimonides. His English books include The Messiah Problem: Berger, the Angel and the Scandal of Reckless Indiscrimination. Mishneh Torah, Maimonides, Rab 350, folio 274.

Mishneh Torah English Translation

The mitzvot given to Moses at Mount Sinai were all given together with their explanations, as implied by : 'And I will give you the tablets of stone, the Torah, and the mitzvah.' 'The Torah' refers to the Written Law; 'the mitzvah,' to its explanation. God commanded us to fulfill 'the Torah' according to the instructions of 'the mitzvah.' 'The mitzvah' is called the Oral Law. כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב.

והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. In particular, Moses transmitted the Oral Law to Joshua, who was his primary disciple, and instructed him regarding it. Similarly, throughout his life Joshua taught the Oral Law. Many elders received the tradition from him.

Eli received the tradition from the elders and from Pinchas. Samuel received the tradition from Eli and his court. David received the tradition from Samuel and his court. Achiah of Shiloh was one of those who experienced the exodus from Egypt.

He was a Levite and heard teachings from Moses. He was, however, of low stature in Moses' age.

Afterwards, he received the tradition from David and his court. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס. ושמואל קיבל מעלי ובית דינו.

ודוד קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו.

Elijah received the tradition from Achiah of Shiloh and his court. Elisha received the tradition from Elijah and his court. Yehoyada, the priest, received the tradition from Elisha and his court. Zechariah received the tradition from Yehoyada and his court. Hoshea received the tradition from Zechariah and his court. Amos received the tradition from Hoshea and his court. Isaiah received the tradition from Amos and his court.

Michah received the tradition from Isaiah and his court. Yoel received the tradition from Michah and his court. Nachum received the tradition from Yoel and his court. Chabbakuk received the tradition from Nachum and his court. Tzefaniah received the tradition from Chabbakuk and his court. Jeremiah received the tradition from Tzefaniah and his court.

Baruch ben Neriyah received the tradition from Jeremiah and his court. Ezra and his court received the tradition from Baruch and his court. ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו. ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו.

וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו. והושע קיבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קיבל מהושע ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו.

ויואל קיבל ממיכה ובית דינו. ונחום קיבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו. וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו. וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו. ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו.

The members of Ezra's court are referred to as Anshei K'nesset Hagedolah (the men of the great assembly). They included Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Nechemiah ben Chakaliah, Mordechai the linguist, Zerubavel and many other sages - 120 elders in all. The last surviving member of this group was Shimon the Just. He was included among the 120 elders and received the Oral Law from all of them. He served as the High Priest after Ezra.

בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים. האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים. וקיבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא. Antignos of Socho and his court received the tradition from Shimon the Just and his court. Yosse ben Yo'ezer of Tzreidah and Yosef ben Yochanan of Jerusalem and their court received the tradition from Antignos and his court. Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court received the tradition from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Perachiah and their court. Yehudah ben Tabbai and Shimon ben Shatach and their court received the tradition from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court.

Shemayah and Avtalion, who were righteous converts, and their court received the tradition from Yehudah and Shimon and their court. Hillel and Shammai and their court received the tradition from Shemayah and Avtalion and their court. Rabban Yochanan ben Zakkai and Rabbi Shimon, the son of Hillel the elder, received the tradition from Hillel and Shammai and his their courts. אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קיבלו משמעון הצדיק ובית דינו. ויוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים ובית דינם קיבלו מאנטיגנוס ובית דינו.

ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם קבלו מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן ובית דינם. ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ובית דינם קבלו מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם.

שמעיה ואבטליון גרי הצדיק /הצדק/ ובית דינם קבלו מיהודה ושמעון ובית דינם. הלל ושמאי ובית דינם קבלו משמעיה ואבטליון ובית דינם.

ורבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בנו של הלל הזקן קבלו מהלל ושמאי וב'ד. Rabban Yochanan ben Zakkai had five students who were great sages and received the tradition from him. They were: Rabbi Eleazar the great, Rabbi Yehoshua, Rabbi Yosse the priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Elazar ben Arach. Rabbi Akiva ben Yosef received from Rabbi Eleazar the great.

Yosef, his father, was a righteous convert. Rabbi Yishmael and Rabbi Meir, a son of righteous converts, received the tradition from Rabbi Akiva. Rabbi Meir and his colleagues also received the tradition from Rabbi Yishmael.

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי והם גדולי החכמים שקיבלו ממנו ואלו הם. ר' אליעזר הגדול ור' יהושע ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל ור' אלעזר בן ערך. ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה. ור' ישמעאל ור' מאיר בן גר צדק קבלו מר' עקיבא וגם קיבל ר' מאיר וחבריו מר' ישמעאל. The colleagues of Rabbi Meir include Rabbi Yehudah, Rabbi Yosse, Rabbi Shimon, Rabbi Nechemiah, Rabbi Elazar ben Shamu'a, Rabbi Yochanan the shoemaker, Shimon ben Azzai, and Rabbi Chananiah ben Teradion. Similarly, Rabbi Akiva's colleagues also received the tradition from Rabbi Eleazar the great. Rabbi Akiva's colleagues include Rabbi Tarfon - the teacher of Rabbi Yosse of the Galil - Rabbi Shimon ben Elazar, and Rabbi Yochanan ben Nuri.

חביריו של ר' מאיר הם ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' נחמיה ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ושמעון בן עזאי ור' חנניה בן תרדיון. וכן קיבלו חביריו של ר' עקיבא מר' אליעזר הגדול. וחביריו של רבי עקיבא הם רבי טרפון רבו של רבי יוסי הגלילי ורבי שמעון בן אלעזר ורבי יוחנן בן נורי. Rabban Gamliel the elder received the tradition from Rabban Shimon, his father - the son of Hillel the elder.

Rabban Shimon, his son, received the tradition from him. Rabban Gamliel, his son, received the tradition from him and Rabban Shimon, his son, received the tradition from him. Rabbi Yehudah, the son of Rabban Shimon and referred to as Rabbenu Hakadosh ('our saintly teacher'), received the tradition from his father, from Rabbi Elazar ben Shamu'a, and from Rabban Shimon and his colleagues.

רבן גמליאל הזקן קיבל מרבן שמעון אביו בנו של הלל הזקן. ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבן גמליאל בנו קבל ממנו ורבן שמעון בנו קיבל ממנו ור' יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבינו הקדוש והוא קיבל מאביו ומר' אלעזר בן שמוע ומר' שמעון חביריו. Rabbenu Hakadosh composed the Mishnah. From the days of Moses, our teacher, until Rabbenu Hakadosh, no one had composed a text for the purpose of teaching the Oral Law in public.

Instead, in each generation, the head of the court or the prophet of that generation would take notes of the teachings which he received from his masters for himself, and teach them verbally in public. Similarly, according to his own potential, each individual would write notes for himself of what he heard regarding the explanation of the Torah, its laws, and the new concepts that were deduced in each generation concerning laws that were not communicated by the oral tradition, but rather deduced using one of the thirteen principles of Biblical exegesis and accepted by the high court. רבינו הקדוש חיבר המשנה.

ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע. ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. This situation continued until the age of Rabbenu Hakadosh. He collected all the teachings, all the laws, and all the explanations and commentaries that were heard from Moses, our teacher, and which were taught by the courts in each generation concerning the entire Torah.

From all these, he composed the text of the Mishnah. He taught it to the Sages in public and revealed it to the Jewish people, who all wrote it down. They spread it in all places so that the Oral Law would not be forgotten by the Jewish people. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם.

ורבצו בכל מקום. כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל. Why did Rabbenu Hakadosh make such an innovation instead of perpetuating the status quo? Because he saw the students becoming fewer, new difficulties constantly arising, the Roman Empire spreading itself throughout the world and becoming more powerful, and the Jewish people wandering and becoming dispersed to the far ends of the world. Therefore, he composed a single text that would be available to everyone, so that it could be studied quickly and would not be forgotten. Throughout his entire life, he and his court taught the Mishnah to the masses.

ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה. לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת. וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות. חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח.

וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ברבים. These are the great Sages who were part of the court of Rabbenu Hakadosh and who received the tradition from him: His sons, Shimon and Gamliel, Rabbi Effess, Rabbi Chanina ben Chama, Rabbi Chiyya, Rav, Rabbi Yannai, bar Kafra, Shemuel, Rabbi Yochanan, Rabbi Hoshaia. Thousands and myriads of other sages received the tradition from Rabbenu Hakadosh together with these great sages. ואלו הם גדולי החכמים שהיו בבית דינו של רבינו הקדוש וקיבלו ממנו. שמעון וגמליאל בניו. ור' חנינא בן חמא.

ור' חייא ורב ורבי ינאי ובר קפרא ושמואל ור' יוחנן ור' הושעיא. ואלו הם גדולי החכמים שקיבלו ממנו ועמהם אלפים ורבבות משאר החכמים. אע'פ שאלו הי'א קיבלו ממנו ועמהם אלפים ורבבות משאר החכמים. Even though all of the eleven sages mentioned above received the tradition from Rabbenu Hakadosh and attended his study sessions, there are differences between them. At that time, Rabbi Yochanan was of lesser stature.

Afterwards, he became a disciple of Rabbi Yannai and received instruction from him. Similarly, Rav received the tradition from Rabbi Yannai, and Shemuel received the tradition from Rabbi Chanina ben Chama. אע'פ שאלו הי'א קיבלו מרבינו הקדוש ועמדו במדרשו. ר' יוחנן קטן היה ואחר כן היה תלמיד לר' ינאי וקיבל ממנו תורה.

וכן רב קיבל מר' ינאי. ושמואל קיבל מרבי חנינא בר חמא. Rav composed the Sifra and the Sifre to explain the sources for the Mishnah. Rabbi Chiyya composed the Tosefta to explain the subjects discussed in the Mishnah. Rabbi Hoshaia and bar Kafra composed baraitot to explain the matters discussed in the Mishnah. Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud in Eretz Yisrael approximately three hundred years after the destruction of the Temple.

רב חיבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה. ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה.

וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה. ור' יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחר חרבן הבית בקרוב שלש מאות שנה. Among the Sages who received the tradition from Rav Huna and Rav Yehudah were Rabbah and Rav Yosef. Among the sages who received the tradition from Rabbah and Rav Yosef were Abbaye and Ravva. Both of them also received the tradition from Rav Nachman. Among the Sages who received the tradition from Ravva were Rav Ashi and Ravina. Mar bar Rav Ashi received the tradition from Rav Ashi, his father, and from Ravina.

ומכלל החכמים שקיבלו מרב הונא ומרב יהודה רבה ורב יוסף. ומכלל החכמים שקיבלו מרבה ורב יוסף אביי ורבא. ושניהם קיבלו גם מרב נחמן.

ומכלל החכמים שקיבלו מרבא רב אשי ורבינא. ומר בר רב אשי קיבל מאביו רב אשי ומרבינא. Thus, there were forty generations from Rav Ashi back to Moses, our teacher, of blessed memory. They were: 1) Rav Ashi received the tradition from Ravva. 2) Ravva received the tradition from Rabbah. 3) Rabbah received the tradition from Rav Huna. 4) Rav Huna received the tradition from Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel.

5) Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel received the tradition from Rabbenu Hakadosh. 6) Rabbenu Hakadosh received the tradition from Rabbi Shimon, his father. 7) Rabbi Shimon received the tradition from Rabban Gamliel, his father. 8) Rabban Gamliel received the tradition from Rabban Shimon, his father. 9) Rabban Shimon received the tradition from Rabban Gamliel, the elder, his father.

10) Rabban Gamliel, the elder, received the tradition from Rabban Shimon, his father. 11) Rabban Shimon received the Tradition from Hillel, his father, and Shammai.

12) Hillel and Shammai received the tradition from Shemayah and Avtalion. 13) Shemayah and Avtalion received the tradition from Yehudah and Shimon ben Shatach.

14) Yehudah and Shimon received the tradition from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel. 15) Yehoshua and Nittai received the tradition from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan. 16) Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Yochanan received the tradition from Antignos. 17) Antignos received the tradition from Shimon the Just. 18) Shimon the Just received the tradition from Ezra.

19) Ezra received the tradition from Baruch. 20) Baruch received the tradition from Jeremiah. 21) Jeremiah received the tradition from Tzefaniah. 22) Tzefaniah received the tradition from Chabbakuk. 23) Chabbakuk received the tradition from Nachum. 24) Nachum received the tradition from Yoel.

25) Yoel received the tradition from Michah. 26) Michah received the tradition from Isaiah. 27) Isaiah received the tradition from Amos. 28) Amos received the tradition from Hoshea.

29) Hoshea received the tradition from Zechariah. 30) Zechariah received the tradition from Yehoyada. 31) Yehoyada received the tradition from Elisha. 32) Elisha received the tradition from Elijah. 33) Elijah received the tradition from Achiah. 34) Achiah received the tradition from David. 35) David received the tradition from Shemuel.

36) Shemuel received the tradition from Eli. 37) Eli received the tradition from Pinchas. 38) Pinchas received the tradition from Joshua. 39) Joshua received the tradition from Moses, our teacher. 40) Moses, our teacher, received the tradition from the Almighty. Thus, the source of all these people's knowledge is God, the Lord of Israel.

נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן: א) רב אשי מרבא. ב) ורבא מרבה. ג) ורבה מרב הונא. ד) ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל. ה) ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש.

ו) ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו. ז) ורבי שמעון מרבן גמליאל אביו. ח) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו ט) ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו. י) ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו. יא) ור' שמעון מהלל אביו ושמאי.

יב) והלל ושמאי משמעיה ואבטליון. יג) ושמעיה ואבטליון מיהודה ושמעון. יד) ויהודה ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי.

טו) ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן. טז) ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס. יז) ואנטיגנוס משמעון הצדיק.

יח) ושמעון הצדיק מעזרא. יט) ועזרא מברוך. כ) וברוך מירמיה. כא) וירמיה מצפניה. כב) וצפניה מחבקוק. כג) וחבקוק מנחום.

כד) ונחום מיואל. כה) ויואל ממיכה. כו) ומיכה מישעיה. כז) וישעיה מעמוס.

כח) ועמוס מהושע. כט) והושע מזכריה. ל) וזכריה מיהוידע. לא) ויהוידע מאלישע.

לב) ואלישע מאליהו. לג) ואליהו מאחיה. לד) ואחיה מדוד. לה) ודוד משמואל. לו) ושמואל מעלי. לז) ועלי מפנחס.

לח) ופנחס מיהושע. לט) ויהושע ממשה רבינו. מ) ומשה רבינו מפי הגבורה. נמצא שכולם מה' אלהי ישראל. All the sages who were mentioned were the leaders of the generations. Among them were heads of academies, heads of the exile, and members of the great Sanhedrin.

Together with them in each generation, there were thousands and myriads that heard their teachings. Ravina and Rav Ashi were the final generation of the Sages of the Talmud.

כל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גליות ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם.

ורב אשי הוא שחיבר הגמרא הבבלית בארץ שנער אחר שחיבר ר' יוחנן הגמרא ירושלמית בכמו מאה שנה. וענין שני הגמרות הוא פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבינו הקדוש ועד חיבור הגמרא. ומשני הגמרות ומן התוספתות ומספרא וספרי (ומן התוספות) מכולם יתבאר האסור והמותר הטמא והטהור החיוב והפטור הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני. Also, the sources mentioned above relate those matters which were decreed by the sages and prophets in each generation in order to 'build a fence around the Torah.'

We were explicitly taught about this practice by Moses, as implied by : 'And you shall observe My precepts,' which can be interpreted to mean: 'Make safeguards for My precepts.' Similarly, it includes the customs and ordinances that were ordained or practiced in each generation according to the judgment of the governing court of that generation. It is forbidden to deviate from these decisions, as implied by : 'Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.' It also includes marvelous judgments and laws which were not received from Moses, but rather were derived by the courts of the later generations based on the principles of Biblical exegesis. The elders of those generations made these decisions and concluded that this was the law.

Rav Ashi included in the Talmud this entire body of knowledge, stemming from the era of Moses, our teacher, until his own era. The Sages of the Mishnah also composed other texts to explain the words of the Torah. Rabbi Hoshaia, the disciple of Rabbenu Hakadosh, composed an explanation of the book of Genesis. Rabbi Yishmael composed an explanation beginning at 'These are the names' the beginning of the book of Exodus, until the conclusion of the Torah. This is called the Mechilta.

Rabbi Akiva also composed a Mechilta. Other Sages of the following generations composed other collections of the interpretations of verses (Medrashim). All of these works were composed before the Babylonian Talmud. גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש.

שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור.

לפי שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו. וחברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה. רבי הושעיא תלמידו של רבינו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית.

ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא. וכן ר' עקיבא חיבר מכילתא.

וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות.והכל חובר קודם הגמרא הבבלית. Thus, Ravina, Rav Ashi, and their colleagues represent the final era of the great Sages of Israel who transmitted the Oral Law. They passed decrees, ordained practices, and put into effect customs.

These decrees, ordinances, and customs spread out among the entire Jewish people in all the places where they lived. After the court of Rav Ashi composed the Talmud and completed it in the time of his son, the Jewish people became further dispersed throughout all the lands, reaching the distant extremes and the far removed islands. Strife sprung up throughout the world, and the paths of travel became endangered by troops.

Torah study decreased and the Jews ceased entering their yeshivot in the thousands and myriads, as was customary previously. Instead, individuals, the remnants whom God called, would gather in each city and country, occupy themselves in Torah study, and devote themselves to understanding the texts of the Sages and learning the path of judgment from them. נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם. סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה. ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם. ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקין בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא. Every court that was established after the conclusion of the Talmud, regardless of the country in which it was established, issued decrees, enacted ordinances, and established customs for the people of that country - or those of several countries.

These practices, however, were not accepted throughout the Jewish people, because of the distance between their different settlements and the disruption of communication between them. Since each of these courts were considered to be individuals - and the High Court of 71 judges had been defunct for many years before the composition of the Talmud - people in one country could not be compelled to follow the practices of another country, nor is one court required to sanction decrees which another court had declared in its locale. Similarly, if one of the Geonim interpreted the path of judgment in a certain way, while the court which arose afterward interpreted the proper approach to the matter in a different way, the opinion of the first need not be adhered to absolutely. Rather, whichever position appears to be correct - whether the first or the last - is accepted. וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רחוק מושבותיהם ושבוש הדרכים. והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא.

לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת. ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון. These principles apply regarding the judgments, decrees, ordinances, and customs which were established after the conclusion of the Talmud. However, all the matters mentioned by the Babylonian Talmud are incumbent on the entire Jewish people to follow. We must compel each and every city and each country to accept all the customs that were put into practice by the Sages of the Talmud, to pass decrees parallelling their decrees, and to observe their ordinances, since all the matters in the Babylonian Talmud were accepted by the entire Jewish people.

ודברים הללו בדינים גזירות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור הגמרא. אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. The Talmudic Sages who established ordinances and decrees, put customs into practice, arrived at legal decisions, and taught the people concerning certain judgments represented the totality of the Sages of Israel or, at least, the majority of them. They received the tradition regarding the fundamental aspects of the Torah in its entirety, generation after generation, in a chain beginning with Moses, our teacher.

All the Sages who arose after the conclusion of the Talmud and comprehended its wisdom and whose prowess gained them a reputation are called the Geonim. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום. וכל החכמים שעמדו אחר חיבור הגמרא ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם הם הנקראים גאונים. All these Geonim that arose in Eretz Yisrael, Babylonia, Spain, and France taught the approach of the Talmud, revealing its hidden secrets and explaining its points, since the Talmud's manner of expression is very deep. Furthermore, it is composed in Aramaic, with a mixture of other tongues.

This language was understood by the people of Babylonia in the era when the Talmud was composed. וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער ובספרד ובצרפת למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו, לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאוד. ועוד שהוא בלשון ארמי מעורב עם לשונות אחרות לפי שאותה הלשון היתה ברורה לכל אנשי שנער בעת שחוברה הגמרא. However, in other places, and even in Babylonia in the era of the Geonim, a person cannot understand this language unless he has studied it. The inhabitants of each city would ask many questions of each Gaon who lived in their age, to explain the difficult matters that existed in the Talmud.

They would reply to them according to their wisdom. The people who had asked the questions would collect the replies and make texts from them, so that they could consider them in depth. Also, the Geonim of each generation composed texts to explain the Talmud. Some of the them explained only certain halachot. Others explained selected chapters that had created difficulty in their age. Still others explained entire tractates and orders. אבל בשאר מקומות וכן בשנער בימי הגאונים אין אדם מכיר אותה הלשון עד שמלמדים אותו.

ושאלות רבות שואלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאון אשר היה בימיהם לפרש להם דברים קשים שבגמרא. והם משיבים להם כפי חכמתם. ואותם השואלים מקבצים התשובות ועושין מהם ספרים להבין מהם. גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורים לבאר הגמרא.

ועוד חיברו הלכות פסוקות בענין איסור והיתר וחיוב ופטור בדברים שהשעה צריכה להם כדי שיהיו קרובים למדע מי שאינו יכול לירד לעומקה של גמרא. וזו היא מלאכת ה' שעשו בה כל גאוני ישראל מיום שחוברה הגמרא ועד זמן זה שהיא שנה שמינית אחר מאה ואלף לחרבן הבית, והיא שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושלשים ושבע לבריאת עולם. At this time, we have been beset by additional difficulties, everyone feels financial pressure, the wisdom of our Sages has become lost, and the comprehension of our men of understanding has become hidden.

Therefore, those explanations, laws, and replies which the Geonim composed and considered to be fully explained material have become difficult to grasp in our age, and only a select few comprehend these matters in the proper way. ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. Needless to say, there is confusion with regard to the Talmud itself - both the Jerusalem and Babylonian Talmuds - the Sifra, the Sifre, and the Tosefta, for they require a breadth of knowledge, a spirit of wisdom, and much time, for appreciating the proper path regarding what is permitted and forbidden, and the other laws of the Torah. Therefore, I girded my loins - I, Moses, the son of Maimon, of Spain. I relied upon the Rock, blessed be He. I contemplated all these texts and sought to compose a work which would include the conclusions derived from all these texts regarding the forbidden and the permitted, the impure and the pure, and the remainder of the Torah's laws, all in clear and concise terms, so that the entire Oral Law could be organized in each person's mouth without questions or objections.

Instead of arguments, this one claiming such and another such, this text will allow for clear and correct statements based on the judgments that result from all the texts and explanations mentioned above, from the days of Rabbenu Hakadosh until the present. This will make it possible for all the laws to be revealed to both those of lesser stature and those of greater stature, regarding every single mitzvah, and also all the practices that were ordained by the Sages and the Prophets. To summarize: The intent of this text is that a person will not need another text at all with regard to any Jewish law.

Rather, this text will be a compilation of the entire Oral Law, including also the ordinances, customs, and decrees that were enacted from the time of Moses, our teacher, until the completion of the Talmud, as were explained by the Geonim in the texts they composed after the Talmud. ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו.

עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. Therefore, I have called this text, Mishneh Torah 'the second to the Torah,' with the intent that a person should first study the Written Law, and then study this text and comprehend the entire Oral Law from it, without having to study any other text between the two. I saw fit to divide this text into separate halachot pertaining to each particular subject, and, within the context of a single subject, to divide those halachot into chapters. Each and every chapter is divided into smaller halachot so that they can be ordered in one's memory.

לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.

וראיתי לחלק חיבור זה הלכות הלכות בכל ענין וענין. ואחלק ההלכות לפרקים שבאותו ענין. וכל פרק ופרק אחלק אותו להלכות קטנות כדי שיהיו סדורים על פה. Regarding the halachot which pertain to specific subjects: Some of the halachot contain the laws governing only one mitzvah, this being a mitzvah that has many matters of the tradition associated with it and is a subject in its own right.

Other halachot contain the laws governing many mitzvot, since they deal with the same subject matter, for I have divided this text according to topics, not according to the number of mitzvot, as will become clear to the reader. The number of mitzvot which are incumbent on us at all times is 613. 248 are positive commandments; an allusion to their number, the number of limbs in the human body. 365 are negative commandments (prohibitions); an allusion to their number, the number of days in a solar year.

אלו ההלכות שבכל ענין וענין יש מהם הלכות שהם משפטי מצוה אחת בלבד. והיא המצוה שיש בה דברי קבלה הרבה והוא ענין בפני עצמו. ויש מהם הלכות שהם כוללים משפטי מצות הרבה אם יהיו אותן המצות כולם בענין אחד. מפני שחילוק חיבור זה לפי הענינים לא לפי מנין המצות כמו שיתבאר לקורא בו. ומנין מצות התורה הנוהגות לדורות שש מאות ושלש עשרה מצות.

מהם מצות עשה מאתים וארבעים ושמנה סימן להם מנין אבריו של אדם. ומהם מצות לא תעשה שלש מאות וששים וחמש סימן להם מנין ימי שנת החמה. The heading 'Introduction' is not found in any of the manuscript editions of the Mishneh Torah and appears to be a printer's addition.

Note Hilchot Shechitah 1:4, where the Rambam refers to '.the Oral Law, which is called `the mitzvah,' as we explained in the beginning of this text.' By referring to these passages as 'the beginning' of the text and not 'the introduction to the text,' the Rambam implies that the subject matter contained in these passages is an essential part of the Mishneh Torah and not merely an author's preamble.

The Rambam introduces every one of the books of the Mishneh Torah by quoting an appropriate verse from the Bible. It is possible to explain that he chose this verse for the introduction to the entire text in reply to objections he knew would arise to the Mishneh Torah. The Rambam's conception of his work as 'a compilation of the entire Oral Law' would not be acceptable to many. Therefore, he begins by emphasizing that his actions were not presumptuous. There is no need for him to be 'ashamed' at taking such a step.

Since he can 'gaze at all Your mitzvot' - i.e., has the knowledge of the entire Oral Law - he is obligated to try to communicate that knowledge to others, as stated in Hilchot Talmud Torah 5:4 (Yayin Malchut). By listing the entire chain of tradition, the Rambam demonstrates how the Oral Law was transmitted in a continuous chain and was not the invention of the later Sages. However, beyond this obvious intent, the Rambam had another goal in mind. In his Introduction to Sefer HaMitzvot (where he outlines some of his deliberations about the composition of the Mishneh Torah), the Rambam writes: I chose to omit the supports and proofs for the laws, and instead mention the major figures who transmitted the tradition. Thus, I will not say 'These are the words of Rabbi -,' or 'Rabbi - says such and such' regarding each particular matter. Instead, I will mention all the sages of the Mishnah and the Talmud, of blessed memory, in general at the beginning of the text. I will state that all the judgments of the Torah - i.e., the Oral Law - were received and transmitted from so and so to so and so, until Ezra and until Moses.

I will mention together with the leading sage of the generation, who received the tradition, the other well-known personalities in his generation whose position in the chain of tradition is equivalent to his. All this will be done out of a desire for brevity.

The Rambam's willingness to sacrifice the mention of the sources for his decisions in favor of a brief and clear text became a major issue with regard to the acceptance of the Mishneh Torah by other rabbis. The Ra'avad writes: This author abandoned the practice of all the previous authors, who would bring supports for their statements and quote them in the name of their sources. This was of great benefit because, at times, a judge would presume to forbid or permit something based on a specific source. If he knew that a greater authority holds a different opinion, he would retract his. However, in this instance, I do not know why I should retract from the tradition I received and my sources because of the statements in this work by this author.

Afterwards, the Rambam himself regretted his original decision. In a responsum, he wrote that he desired to add the sources on which the decisions of the Mishneh Torah were based. Unfortunately, the Rambam himself never succeeded in composing such a text, and the task of discovering these sources has been left to the sages of subsequent generations. The commentaries have noted some apparent contradictions between the Rambam's statements here and those in the Introduction to his Commentary on the Mishnah. For example, in the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam states that Rabbi Meir and Rabbi Nechemiah were different names for the same person, while here he mentions them as separate individuals. Similarly, in the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam places Rabbi Chananiah ben Teradion in the first generation of sages following the Temple's destruction, while here he places him in the third generation.

The Mishneh Torah is a later work, and it is possible that the Rambam changed his thinking on these particulars before its composition. In the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam explains Rabbi Chiyya's contribution as follows: He followed his master's Rabbi Yehudah HaNasi's footsteps in composing a text for the public to explain the matters he saw to be confusing in his master's work. This was called the Tosefta. Its intent was to explain the Mishnah and expound upon concepts that would require much effort to be derived from the Mishnah to show how these ideas could be developed and deduced from the Mishnah. Thus, according to the Rambam, the approximate date of the composition of the Jerusalem Talmud was the year 4025 (365 C.E.).

The commentaries have not found an explicit source supporting the Rambam's contention that Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud. Indeed, it appears that the final text of that work was composed by Rabbi Mannah and Rabbi Yosse ben Rabbi Bun approximately one hundred years after Rabbi Yochanan's death. Some commentaries explain that Rabbi Yochanan laid the foundation for the text that was completed by the later sages. Thus, according to the Rambam, the approximate date of the composition of the Babylonian Talmud was 4125 (465 C.E.). The commentaries point to Bava Metzia 86a, which relates that 'Rav Ashi and Ravina were the final authorities with regard to instruction,' as the source for the Rambam's statements. From the Rambam's later statements, it appears that in this instance as well, Rav Ashi laid the foundation for the Talmud. However, the composition of the text was completed by Ravina Zuta, Mar bar Rav Ashi, and Rav Yosse more than seventy years after Rav Ashi's death.

In the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam also mentions these two categories, describing them as: Laws that were established after meditation on the proper structure for interpersonal relations, without adding or detracting from the words of the Torah, or matters that were instituted for the spiritual betterment of mankind. Among the examples of such laws he cites are: Hillel's institution of the Pruzbul and the ordinances of Ushia, which require a father to support his children. The Rambam also discusses these three categories of Rabbinic decrees in Hilchot Mamrim, Chapters 1 and 2. Though the Rambam mentions his nationality when stating his name in some of his other works as well (see Iggeret HaShmad), it is possible that he had a specific intention in doing so here.

Despite his desire and intention for the Mishneh Torah to be universally accepted, he knew that other customs were followed in the Ashkenazic community. By mentioning his country of origin, he could be alluding to the fact that some of the customs he mentioned were specific to Jews of that background (Yayin Maichut).

God commanded us to fulfill 'the Torah' according to the instructions of 'the mitzvah.' 'The mitzvah' is called the Oral Law. כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו.

שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. In particular, Moses transmitted the Oral Law to Joshua, who was his primary disciple, and instructed him regarding it.

Similarly, throughout his life Joshua taught the Oral Law. Many elders received the tradition from him. Eli received the tradition from the elders and from Pinchas. Samuel received the tradition from Eli and his court. David received the tradition from Samuel and his court.

Achiah of Shiloh was one of those who experienced the exodus from Egypt. He was a Levite and heard teachings from Moses. He was, however, of low stature in Moses' age. Afterwards, he received the tradition from David and his court. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה.

וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס. ושמואל קיבל מעלי ובית דינו. ודוד קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל מדוד ובית דינו. Elijah received the tradition from Achiah of Shiloh and his court. Elisha received the tradition from Elijah and his court.

Yehoyada, the priest, received the tradition from Elisha and his court. Zechariah received the tradition from Yehoyada and his court. Hoshea received the tradition from Zechariah and his court. Amos received the tradition from Hoshea and his court. Isaiah received the tradition from Amos and his court.

Jeremiah received the tradition from Tzefaniah and his court. Baruch ben Neriyah received the tradition from Jeremiah and his court. Ezra and his court received the tradition from Baruch and his court.

ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו. ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו. והושע קיבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קיבל מהושע ובית דינו.

וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו. ויואל קיבל ממיכה ובית דינו. ונחום קיבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו.

וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו. וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו.

ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו. The members of Ezra's court are referred to as Anshei K'nesset Hagedolah (the men of the great assembly).

They included Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Nechemiah ben Chakaliah, Mordechai the linguist, Zerubavel and many other sages - 120 elders in all. The last surviving member of this group was Shimon the Just. He was included among the 120 elders and received the Oral Law from all of them. He served as the High Priest after Ezra. בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים. האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים. וקיבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא.

Antignos of Socho and his court received the tradition from Shimon the Just and his court. Yosse ben Yo'ezer of Tzreidah and Yosef ben Yochanan of Jerusalem and their court received the tradition from Antignos and his court. Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court received the tradition from Yosse ben Yo'ezer and Yosef ben Perachiah and their court.

Yehudah ben Tabbai and Shimon ben Shatach and their court received the tradition from Yehoshua ben Perachiah and Nittai of Arbel and their court. Shemayah and Avtalion, who were righteous converts, and their court received the tradition from Yehudah and Shimon and their court.

Hillel and Shammai and their court received the tradition from Shemayah and Avtalion and their court. Rabban Yochanan ben Zakkai and Rabbi Shimon, the son of Hillel the elder, received the tradition from Hillel and Shammai and his their courts. אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קיבלו משמעון הצדיק ובית דינו. ויוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים ובית דינם קיבלו מאנטיגנוס ובית דינו. ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם קבלו מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן ובית דינם. ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ובית דינם קבלו מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם.

שמעיה ואבטליון גרי הצדיק /הצדק/ ובית דינם קבלו מיהודה ושמעון ובית דינם. הלל ושמאי ובית דינם קבלו משמעיה ואבטליון ובית דינם. ורבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בנו של הלל הזקן קבלו מהלל ושמאי וב'ד. Rabban Yochanan ben Zakkai had five students who were great sages and received the tradition from him. They were: Rabbi Eleazar the great, Rabbi Yehoshua, Rabbi Yosse the priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Elazar ben Arach. Rabbi Akiva ben Yosef received from Rabbi Eleazar the great. Yosef, his father, was a righteous convert.

Rabbi Yishmael and Rabbi Meir, a son of righteous converts, received the tradition from Rabbi Akiva. Rabbi Meir and his colleagues also received the tradition from Rabbi Yishmael. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי והם גדולי החכמים שקיבלו ממנו ואלו הם. ר' אליעזר הגדול ור' יהושע ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל ור' אלעזר בן ערך.

ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה. ור' ישמעאל ור' מאיר בן גר צדק קבלו מר' עקיבא וגם קיבל ר' מאיר וחבריו מר' ישמעאל.

The colleagues of Rabbi Meir include Rabbi Yehudah, Rabbi Yosse, Rabbi Shimon, Rabbi Nechemiah, Rabbi Elazar ben Shamu'a, Rabbi Yochanan the shoemaker, Shimon ben Azzai, and Rabbi Chananiah ben Teradion. Similarly, Rabbi Akiva's colleagues also received the tradition from Rabbi Eleazar the great. Rabbi Akiva's colleagues include Rabbi Tarfon - the teacher of Rabbi Yosse of the Galil - Rabbi Shimon ben Elazar, and Rabbi Yochanan ben Nuri. חביריו של ר' מאיר הם ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' נחמיה ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ושמעון בן עזאי ור' חנניה בן תרדיון. וכן קיבלו חביריו של ר' עקיבא מר' אליעזר הגדול. וחביריו של רבי עקיבא הם רבי טרפון רבו של רבי יוסי הגלילי ורבי שמעון בן אלעזר ורבי יוחנן בן נורי.

Rabban Gamliel the elder received the tradition from Rabban Shimon, his father - the son of Hillel the elder. Rabban Shimon, his son, received the tradition from him.

Rabban Gamliel, his son, received the tradition from him and Rabban Shimon, his son, received the tradition from him. Rabbi Yehudah, the son of Rabban Shimon and referred to as Rabbenu Hakadosh ('our saintly teacher'), received the tradition from his father, from Rabbi Elazar ben Shamu'a, and from Rabban Shimon and his colleagues. רבן גמליאל הזקן קיבל מרבן שמעון אביו בנו של הלל הזקן. ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבן גמליאל בנו קבל ממנו ורבן שמעון בנו קיבל ממנו ור' יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבינו הקדוש והוא קיבל מאביו ומר' אלעזר בן שמוע ומר' שמעון חביריו. Rabbenu Hakadosh composed the Mishnah. From the days of Moses, our teacher, until Rabbenu Hakadosh, no one had composed a text for the purpose of teaching the Oral Law in public. Instead, in each generation, the head of the court or the prophet of that generation would take notes of the teachings which he received from his masters for himself, and teach them verbally in public.

Similarly, according to his own potential, each individual would write notes for himself of what he heard regarding the explanation of the Torah, its laws, and the new concepts that were deduced in each generation concerning laws that were not communicated by the oral tradition, but rather deduced using one of the thirteen principles of Biblical exegesis and accepted by the high court. רבינו הקדוש חיבר המשנה.

He collected all the teachings, all the laws, and all the explanations and commentaries that were heard from Moses, our teacher, and which were taught by the courts in each generation concerning the entire Torah. From all these, he composed the text of the Mishnah. He taught it to the Sages in public and revealed it to the Jewish people, who all wrote it down. They spread it in all places so that the Oral Law would not be forgotten by the Jewish people. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם. ורבצו בכל מקום.

כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל. Why did Rabbenu Hakadosh make such an innovation instead of perpetuating the status quo? Because he saw the students becoming fewer, new difficulties constantly arising, the Roman Empire spreading itself throughout the world and becoming more powerful, and the Jewish people wandering and becoming dispersed to the far ends of the world. Therefore, he composed a single text that would be available to everyone, so that it could be studied quickly and would not be forgotten. Throughout his entire life, he and his court taught the Mishnah to the masses. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה.

לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת. וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות.

חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח. וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ברבים. These are the great Sages who were part of the court of Rabbenu Hakadosh and who received the tradition from him: His sons, Shimon and Gamliel, Rabbi Effess, Rabbi Chanina ben Chama, Rabbi Chiyya, Rav, Rabbi Yannai, bar Kafra, Shemuel, Rabbi Yochanan, Rabbi Hoshaia. Thousands and myriads of other sages received the tradition from Rabbenu Hakadosh together with these great sages. ואלו הם גדולי החכמים שהיו בבית דינו של רבינו הקדוש וקיבלו ממנו. שמעון וגמליאל בניו.

ור' חנינא בן חמא. ור' חייא ורב ורבי ינאי ובר קפרא ושמואל ור' יוחנן ור' הושעיא.

ואלו הם גדולי החכמים שקיבלו ממנו ועמהם אלפים ורבבות משאר החכמים. אע'פ שאלו הי'א קיבלו ממנו ועמהם אלפים ורבבות משאר החכמים. Even though all of the eleven sages mentioned above received the tradition from Rabbenu Hakadosh and attended his study sessions, there are differences between them. At that time, Rabbi Yochanan was of lesser stature. Afterwards, he became a disciple of Rabbi Yannai and received instruction from him.

Similarly, Rav received the tradition from Rabbi Yannai, and Shemuel received the tradition from Rabbi Chanina ben Chama. אע'פ שאלו הי'א קיבלו מרבינו הקדוש ועמדו במדרשו. ר' יוחנן קטן היה ואחר כן היה תלמיד לר' ינאי וקיבל ממנו תורה. וכן רב קיבל מר' ינאי.

ושמואל קיבל מרבי חנינא בר חמא. Rav composed the Sifra and the Sifre to explain the sources for the Mishnah. Rabbi Chiyya composed the Tosefta to explain the subjects discussed in the Mishnah. Rabbi Hoshaia and bar Kafra composed baraitot to explain the matters discussed in the Mishnah. Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud in Eretz Yisrael approximately three hundred years after the destruction of the Temple. רב חיבר ספרא וספרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה. ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה.

וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה. ור' יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחר חרבן הבית בקרוב שלש מאות שנה.

Among the Sages who received the tradition from Rav Huna and Rav Yehudah were Rabbah and Rav Yosef. Among the sages who received the tradition from Rabbah and Rav Yosef were Abbaye and Ravva.

Both of them also received the tradition from Rav Nachman. Among the Sages who received the tradition from Ravva were Rav Ashi and Ravina. Mar bar Rav Ashi received the tradition from Rav Ashi, his father, and from Ravina. ומכלל החכמים שקיבלו מרב הונא ומרב יהודה רבה ורב יוסף. ומכלל החכמים שקיבלו מרבה ורב יוסף אביי ורבא.

ושניהם קיבלו גם מרב נחמן. ומכלל החכמים שקיבלו מרבא רב אשי ורבינא. ומר בר רב אשי קיבל מאביו רב אשי ומרבינא. Thus, there were forty generations from Rav Ashi back to Moses, our teacher, of blessed memory. They were: 1) Rav Ashi received the tradition from Ravva.

2) Ravva received the tradition from Rabbah. 3) Rabbah received the tradition from Rav Huna. 4) Rav Huna received the tradition from Rabbi Yochanan, Rav, and Shemuel.

11) Rabban Shimon received the Tradition from Hillel, his father, and Shammai. 12) Hillel and Shammai received the tradition from Shemayah and Avtalion. 13) Shemayah and Avtalion received the tradition from Yehudah and Shimon ben Shatach.

20) Baruch received the tradition from Jeremiah. 21) Jeremiah received the tradition from Tzefaniah. 22) Tzefaniah received the tradition from Chabbakuk. 23) Chabbakuk received the tradition from Nachum. 24) Nachum received the tradition from Yoel. 25) Yoel received the tradition from Michah.

26) Michah received the tradition from Isaiah. 27) Isaiah received the tradition from Amos. 28) Amos received the tradition from Hoshea.

29) Hoshea received the tradition from Zechariah. 30) Zechariah received the tradition from Yehoyada. 31) Yehoyada received the tradition from Elisha. 32) Elisha received the tradition from Elijah.

33) Elijah received the tradition from Achiah. 34) Achiah received the tradition from David. 35) David received the tradition from Shemuel. 36) Shemuel received the tradition from Eli.

37) Eli received the tradition from Pinchas. 38) Pinchas received the tradition from Joshua. 39) Joshua received the tradition from Moses, our teacher.

40) Moses, our teacher, received the tradition from the Almighty. Thus, the source of all these people's knowledge is God, the Lord of Israel. נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן: א) רב אשי מרבא. ב) ורבא מרבה. ג) ורבה מרב הונא. ד) ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל. ה) ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש.

ו) ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו. ז) ורבי שמעון מרבן גמליאל אביו.

ח) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו ט) ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו. י) ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו. יא) ור' שמעון מהלל אביו ושמאי. יב) והלל ושמאי משמעיה ואבטליון.

יג) ושמעיה ואבטליון מיהודה ושמעון. יד) ויהודה ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. טו) ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן. טז) ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס. יז) ואנטיגנוס משמעון הצדיק. יח) ושמעון הצדיק מעזרא.

יט) ועזרא מברוך. כ) וברוך מירמיה. כא) וירמיה מצפניה. כב) וצפניה מחבקוק. כג) וחבקוק מנחום. כד) ונחום מיואל.

כה) ויואל ממיכה. כו) ומיכה מישעיה. כז) וישעיה מעמוס. כח) ועמוס מהושע. כט) והושע מזכריה. ל) וזכריה מיהוידע. לא) ויהוידע מאלישע.

לב) ואלישע מאליהו. לג) ואליהו מאחיה. לד) ואחיה מדוד. לה) ודוד משמואל. לו) ושמואל מעלי. לז) ועלי מפנחס. לח) ופנחס מיהושע.

לט) ויהושע ממשה רבינו. מ) ומשה רבינו מפי הגבורה. נמצא שכולם מה' אלהי ישראל. All the sages who were mentioned were the leaders of the generations.

Among them were heads of academies, heads of the exile, and members of the great Sanhedrin. Together with them in each generation, there were thousands and myriads that heard their teachings. Ravina and Rav Ashi were the final generation of the Sages of the Talmud. כל אלו החכמים הנזכרים הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גליות ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם.

רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא. Rav Ashi composed the Babylonian Talmud in Shin'ar approximately one hundred years after Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud. The intent of both the Talmuds is to elucidate the words of the Mishnah, to explain its deeper points, and to relate the new matters that were developed by each court from the era of Rabbenu Hakadosh until the composition of the Talmud. From the entire body of knowledge stemming from the two Talmuds, the Tosefta, the Sifra, and the Sifre, can be derived the forbidden and the permitted, the impure and the pure, the liable and those who are free of liability, the invalid and the valid as was received in tradition, one person from another, in a chain extending back to Moses at Mount Sinai. ורב אשי הוא שחיבר הגמרא הבבלית בארץ שנער אחר שחיבר ר' יוחנן הגמרא ירושלמית בכמו מאה שנה. וענין שני הגמרות הוא פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבינו הקדוש ועד חיבור הגמרא. ומשני הגמרות ומן התוספתות ומספרא וספרי (ומן התוספות) מכולם יתבאר האסור והמותר הטמא והטהור החיוב והפטור הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני.

Also, the sources mentioned above relate those matters which were decreed by the sages and prophets in each generation in order to 'build a fence around the Torah.' We were explicitly taught about this practice by Moses, as implied by : 'And you shall observe My precepts,' which can be interpreted to mean: 'Make safeguards for My precepts.' Similarly, it includes the customs and ordinances that were ordained or practiced in each generation according to the judgment of the governing court of that generation. It is forbidden to deviate from these decisions, as implied by : 'Do not deviate from the instructions that they will give you, left or right.'

It also includes marvelous judgments and laws which were not received from Moses, but rather were derived by the courts of the later generations based on the principles of Biblical exegesis. The elders of those generations made these decisions and concluded that this was the law. Rav Ashi included in the Talmud this entire body of knowledge, stemming from the era of Moses, our teacher, until his own era. The Sages of the Mishnah also composed other texts to explain the words of the Torah. Rabbi Hoshaia, the disciple of Rabbenu Hakadosh, composed an explanation of the book of Genesis.

Rabbi Yishmael composed an explanation beginning at 'These are the names' the beginning of the book of Exodus, until the conclusion of the Torah. This is called the Mechilta. Rabbi Akiva also composed a Mechilta. Other Sages of the following generations composed other collections of the interpretations of verses (Medrashim). All of these works were composed before the Babylonian Talmud. גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש. שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי.

וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור. לפי שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו. וחברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה. רבי הושעיא תלמידו של רבינו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית.

ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא. וכן ר' עקיבא חיבר מכילתא. וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות.והכל חובר קודם הגמרא הבבלית.

Thus, Ravina, Rav Ashi, and their colleagues represent the final era of the great Sages of Israel who transmitted the Oral Law. They passed decrees, ordained practices, and put into effect customs. These decrees, ordinances, and customs spread out among the entire Jewish people in all the places where they lived. After the court of Rav Ashi composed the Talmud and completed it in the time of his son, the Jewish people became further dispersed throughout all the lands, reaching the distant extremes and the far removed islands.

Strife sprung up throughout the world, and the paths of travel became endangered by troops. Torah study decreased and the Jews ceased entering their yeshivot in the thousands and myriads, as was customary previously. Instead, individuals, the remnants whom God called, would gather in each city and country, occupy themselves in Torah study, and devote themselves to understanding the texts of the Sages and learning the path of judgment from them. נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם. סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה. ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם.

ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקין בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא. Every court that was established after the conclusion of the Talmud, regardless of the country in which it was established, issued decrees, enacted ordinances, and established customs for the people of that country - or those of several countries.

Similarly, if one of the Geonim interpreted the path of judgment in a certain way, while the court which arose afterward interpreted the proper approach to the matter in a different way, the opinion of the first need not be adhered to absolutely. Rather, whichever position appears to be correct - whether the first or the last - is accepted.

וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רחוק מושבותיהם ושבוש הדרכים. והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא. לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת. ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו.

וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון. These principles apply regarding the judgments, decrees, ordinances, and customs which were established after the conclusion of the Talmud.

However, all the matters mentioned by the Babylonian Talmud are incumbent on the entire Jewish people to follow. We must compel each and every city and each country to accept all the customs that were put into practice by the Sages of the Talmud, to pass decrees parallelling their decrees, and to observe their ordinances, since all the matters in the Babylonian Talmud were accepted by the entire Jewish people. ודברים הללו בדינים גזירות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור הגמרא. אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. The Talmudic Sages who established ordinances and decrees, put customs into practice, arrived at legal decisions, and taught the people concerning certain judgments represented the totality of the Sages of Israel or, at least, the majority of them.

They received the tradition regarding the fundamental aspects of the Torah in its entirety, generation after generation, in a chain beginning with Moses, our teacher. All the Sages who arose after the conclusion of the Talmud and comprehended its wisdom and whose prowess gained them a reputation are called the Geonim. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום. וכל החכמים שעמדו אחר חיבור הגמרא ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם הם הנקראים גאונים. All these Geonim that arose in Eretz Yisrael, Babylonia, Spain, and France taught the approach of the Talmud, revealing its hidden secrets and explaining its points, since the Talmud's manner of expression is very deep.

Furthermore, it is composed in Aramaic, with a mixture of other tongues. This language was understood by the people of Babylonia in the era when the Talmud was composed. וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער ובספרד ובצרפת למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו, לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאוד. ועוד שהוא בלשון ארמי מעורב עם לשונות אחרות לפי שאותה הלשון היתה ברורה לכל אנשי שנער בעת שחוברה הגמרא. However, in other places, and even in Babylonia in the era of the Geonim, a person cannot understand this language unless he has studied it.

The inhabitants of each city would ask many questions of each Gaon who lived in their age, to explain the difficult matters that existed in the Talmud. They would reply to them according to their wisdom. The people who had asked the questions would collect the replies and make texts from them, so that they could consider them in depth. Also, the Geonim of each generation composed texts to explain the Talmud.

Some of the them explained only certain halachot. Others explained selected chapters that had created difficulty in their age.

Still others explained entire tractates and orders. אבל בשאר מקומות וכן בשנער בימי הגאונים אין אדם מכיר אותה הלשון עד שמלמדים אותו. ושאלות רבות שואלין אנשי כל עיר ועיר לכל גאון אשר היה בימיהם לפרש להם דברים קשים שבגמרא.

והם משיבים להם כפי חכמתם. ואותם השואלים מקבצים התשובות ועושין מהם ספרים להבין מהם. גם חיברו הגאונים שבכל דור ודור חיבורים לבאר הגמרא.

מהם מי שפירש הלכות יחידות. ומהם שפירש פרקים יחידים שנתקשו בימיו. ומהם מי שפירש מסכתות וסדרים. Also, the Geonim composed texts recording the decisions of Torah law regarding what is permitted and what is forbidden, when one is liable and when one is free of liability, with regard to subjects that were necessary at the time, so that they would be accessible to the grasp of a person who could not comprehend the depths of the Talmud. This is the work of God, which was performed by all the Geonim of Israel from the completion of the Talmud until the present date, 1108 years after the destruction of the Temple, 4937 years after the creation of the world. ועוד חיברו הלכות פסוקות בענין איסור והיתר וחיוב ופטור בדברים שהשעה צריכה להם כדי שיהיו קרובים למדע מי שאינו יכול לירד לעומקה של גמרא. וזו היא מלאכת ה' שעשו בה כל גאוני ישראל מיום שחוברה הגמרא ועד זמן זה שהיא שנה שמינית אחר מאה ואלף לחרבן הבית, והיא שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושלשים ושבע לבריאת עולם.

At this time, we have been beset by additional difficulties, everyone feels financial pressure, the wisdom of our Sages has become lost, and the comprehension of our men of understanding has become hidden. Therefore, those explanations, laws, and replies which the Geonim composed and considered to be fully explained material have become difficult to grasp in our age, and only a select few comprehend these matters in the proper way. ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. Needless to say, there is confusion with regard to the Talmud itself - both the Jerusalem and Babylonian Talmuds - the Sifra, the Sifre, and the Tosefta, for they require a breadth of knowledge, a spirit of wisdom, and much time, for appreciating the proper path regarding what is permitted and forbidden, and the other laws of the Torah. Therefore, I girded my loins - I, Moses, the son of Maimon, of Spain. I relied upon the Rock, blessed be He.

I contemplated all these texts and sought to compose a work which would include the conclusions derived from all these texts regarding the forbidden and the permitted, the impure and the pure, and the remainder of the Torah's laws, all in clear and concise terms, so that the entire Oral Law could be organized in each person's mouth without questions or objections. Instead of arguments, this one claiming such and another such, this text will allow for clear and correct statements based on the judgments that result from all the texts and explanations mentioned above, from the days of Rabbenu Hakadosh until the present. This will make it possible for all the laws to be revealed to both those of lesser stature and those of greater stature, regarding every single mitzvah, and also all the practices that were ordained by the Sages and the Prophets. To summarize: The intent of this text is that a person will not need another text at all with regard to any Jewish law.

I saw fit to divide this text into separate halachot pertaining to each particular subject, and, within the context of a single subject, to divide those halachot into chapters. Each and every chapter is divided into smaller halachot so that they can be ordered in one's memory.

לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם. וראיתי לחלק חיבור זה הלכות הלכות בכל ענין וענין. ואחלק ההלכות לפרקים שבאותו ענין. וכל פרק ופרק אחלק אותו להלכות קטנות כדי שיהיו סדורים על פה.

Regarding the halachot which pertain to specific subjects: Some of the halachot contain the laws governing only one mitzvah, this being a mitzvah that has many matters of the tradition associated with it and is a subject in its own right. Other halachot contain the laws governing many mitzvot, since they deal with the same subject matter, for I have divided this text according to topics, not according to the number of mitzvot, as will become clear to the reader. The number of mitzvot which are incumbent on us at all times is 613. 248 are positive commandments; an allusion to their number, the number of limbs in the human body. 365 are negative commandments (prohibitions); an allusion to their number, the number of days in a solar year. אלו ההלכות שבכל ענין וענין יש מהם הלכות שהם משפטי מצוה אחת בלבד.

Mishneh Torah English Translation

והיא המצוה שיש בה דברי קבלה הרבה והוא ענין בפני עצמו. ויש מהם הלכות שהם כוללים משפטי מצות הרבה אם יהיו אותן המצות כולם בענין אחד.

מפני שחילוק חיבור זה לפי הענינים לא לפי מנין המצות כמו שיתבאר לקורא בו. ומנין מצות התורה הנוהגות לדורות שש מאות ושלש עשרה מצות. מהם מצות עשה מאתים וארבעים ושמנה סימן להם מנין אבריו של אדם.

ומהם מצות לא תעשה שלש מאות וששים וחמש סימן להם מנין ימי שנת החמה. The heading 'Introduction' is not found in any of the manuscript editions of the Mishneh Torah and appears to be a printer's addition. Note Hilchot Shechitah 1:4, where the Rambam refers to '.the Oral Law, which is called `the mitzvah,' as we explained in the beginning of this text.' By referring to these passages as 'the beginning' of the text and not 'the introduction to the text,' the Rambam implies that the subject matter contained in these passages is an essential part of the Mishneh Torah and not merely an author's preamble. The Rambam introduces every one of the books of the Mishneh Torah by quoting an appropriate verse from the Bible.

It is possible to explain that he chose this verse for the introduction to the entire text in reply to objections he knew would arise to the Mishneh Torah. The Rambam's conception of his work as 'a compilation of the entire Oral Law' would not be acceptable to many. Therefore, he begins by emphasizing that his actions were not presumptuous. There is no need for him to be 'ashamed' at taking such a step. Since he can 'gaze at all Your mitzvot' - i.e., has the knowledge of the entire Oral Law - he is obligated to try to communicate that knowledge to others, as stated in Hilchot Talmud Torah 5:4 (Yayin Malchut).

By listing the entire chain of tradition, the Rambam demonstrates how the Oral Law was transmitted in a continuous chain and was not the invention of the later Sages. However, beyond this obvious intent, the Rambam had another goal in mind. In his Introduction to Sefer HaMitzvot (where he outlines some of his deliberations about the composition of the Mishneh Torah), the Rambam writes: I chose to omit the supports and proofs for the laws, and instead mention the major figures who transmitted the tradition. Thus, I will not say 'These are the words of Rabbi -,' or 'Rabbi - says such and such' regarding each particular matter.

Instead, I will mention all the sages of the Mishnah and the Talmud, of blessed memory, in general at the beginning of the text. I will state that all the judgments of the Torah - i.e., the Oral Law - were received and transmitted from so and so to so and so, until Ezra and until Moses. I will mention together with the leading sage of the generation, who received the tradition, the other well-known personalities in his generation whose position in the chain of tradition is equivalent to his.

All this will be done out of a desire for brevity. The Rambam's willingness to sacrifice the mention of the sources for his decisions in favor of a brief and clear text became a major issue with regard to the acceptance of the Mishneh Torah by other rabbis. The Ra'avad writes: This author abandoned the practice of all the previous authors, who would bring supports for their statements and quote them in the name of their sources.

This was of great benefit because, at times, a judge would presume to forbid or permit something based on a specific source. If he knew that a greater authority holds a different opinion, he would retract his. However, in this instance, I do not know why I should retract from the tradition I received and my sources because of the statements in this work by this author.

In the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam explains Rabbi Chiyya's contribution as follows: He followed his master's Rabbi Yehudah HaNasi's footsteps in composing a text for the public to explain the matters he saw to be confusing in his master's work. This was called the Tosefta. Its intent was to explain the Mishnah and expound upon concepts that would require much effort to be derived from the Mishnah to show how these ideas could be developed and deduced from the Mishnah.

Thus, according to the Rambam, the approximate date of the composition of the Jerusalem Talmud was the year 4025 (365 C.E.). The commentaries have not found an explicit source supporting the Rambam's contention that Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud. Indeed, it appears that the final text of that work was composed by Rabbi Mannah and Rabbi Yosse ben Rabbi Bun approximately one hundred years after Rabbi Yochanan's death. Some commentaries explain that Rabbi Yochanan laid the foundation for the text that was completed by the later sages. Thus, according to the Rambam, the approximate date of the composition of the Babylonian Talmud was 4125 (465 C.E.). The commentaries point to Bava Metzia 86a, which relates that 'Rav Ashi and Ravina were the final authorities with regard to instruction,' as the source for the Rambam's statements. From the Rambam's later statements, it appears that in this instance as well, Rav Ashi laid the foundation for the Talmud.

However, the composition of the text was completed by Ravina Zuta, Mar bar Rav Ashi, and Rav Yosse more than seventy years after Rav Ashi's death. In the Introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam also mentions these two categories, describing them as: Laws that were established after meditation on the proper structure for interpersonal relations, without adding or detracting from the words of the Torah, or matters that were instituted for the spiritual betterment of mankind.

Among the examples of such laws he cites are: Hillel's institution of the Pruzbul and the ordinances of Ushia, which require a father to support his children. The Rambam also discusses these three categories of Rabbinic decrees in Hilchot Mamrim, Chapters 1 and 2. Though the Rambam mentions his nationality when stating his name in some of his other works as well (see Iggeret HaShmad), it is possible that he had a specific intention in doing so here. Despite his desire and intention for the Mishneh Torah to be universally accepted, he knew that other customs were followed in the Ashkenazic community.

By mentioning his country of origin, he could be alluding to the fact that some of the customs he mentioned were specific to Jews of that background (Yayin Maichut).